"מעצבים הם הרופאים שיכולים לתקן את התעשייה".
אורי נולד בחיפה, הוא בוגר בצלאל במחלקה לעיצוב תעשייתי.
כשנשאל מה היתה הסיבה השהחליט ללמוד עיצוב ענה כי אחת הסיבות שהחליט ללמוד עיצוב תעשייתי היא שהוא לא רצה לקנות בחנויות מוצרים אלא העדיף לייצר בעצמו.
בבצלאל גילה שהוא מאוד אוהב לעסוק בקיפולים, הוא גילה זאת לאחר שביקר תערוכה שעסקה בספרי פופ-אפ והוא חשב איזה מגניב יהיה להפוך את זה לגודל אמיתי 1:1. בפרויקט הגמר שלו, בחר לקפל מתקנים של גני שעשועים והתמקד במגלשת ילדים כי במגלשה יש הכי הרבה אימפקט על ילדים. החזות של המגלשה היתה תחילה חזות של דבר זמני וקשה היה להאמין שאכן זה יעבוד פונקציונלית.
לאחר בצלאל, בחר להמשיך ולהתמקד בקיפולים של מתקני הפעילות לילדים ולהכיר טוב יותר את החומרים הקיימים ואת שיטות הקיפול השונות.
העבודה הראשונה שלו היתה במסגרת מפעל לשלטים שבחר לפתח ערוץ עיסקי נוסף תוך שימוש בחומר ממנו עשויים השלטים- קרטון וניצול יכולות הייצור הקיימות במקום. במשך 5 חודשים פיתח אורי במסגרת העבודה במפעל את המוצרים שלו והרחיב את ההיצע גם לפיל ולאוטו.
בתחילה כלל המוצר גם רצועות פלסטיק. אורי רצה לייצר מוצרים ללא הרצועות ולעבור למודל של mass production עם מעט הרכבה ככל הניתן.
לדעת אורי הדבר החשוב ביותר למעצב הוא להגיע למוצר עומד (MVP) בדרך המהירה ביותר. עם מפעל השלטים זה התאפשר לו.
אורי רצה לצאת לשוק בקצב המהיר ביותר אך בפועל זה לקח יותר ממה שציפה. הוא מספר שהתהליכים ארוכים מאחר וזוהי ההתנסות הראשונה שלו. תהליך רישום התקן לבדו, ארך שנה. בנוסף, במהלך החיפוש אחר מפעלים הוא גילה כי ישנו מספר קטן של מפעלים בישראל מהסוג לו הזדקק המייצרים מתקני תצוגה שם הגודל המקסימאלי של הקרטוןהוא 1X1.4 קרטון דחוס.
כששאלתי את אורי מה היתה התכנית שלו או כיצד ניהל אותה, הוא השיב כי הוא פעל בשני ערוצים:
פיתוח ייצור- עד לקבלת פרוטוטייפ.
כתיבת תכנית עסקית שעזרה ללמוד לאן ללכת וכללה כערוץ התפתחות מודל קיקסטארטר (מימון המונים).
בתחילת הדרך, רצה אורי להתקבל לאחת מהחממות היזמות בישראל. אך לא התקבל מאחר ואלו מחפשים מוצרים מבוססי טכנולוגיה. אפילו בצורה מצומצמת אך הכרחית לצורך הקבלה.נאמר לו שהמוצר מבוסס עיצוב ואינו טכנולוגי.
בהמשך השתתף אורי ב-3 תכניות נוספות :
CBC -creative business cup .1
Ross business school .2 – שם הרעיון שלו שימש כתרגיל לימודי עבור 4 סטודנטיות להנדסה תעשייה וניהול.
3. תנופה – תכנית לקבלת מימון. מאוד מקיף. אורי מילא מסמך בן 70 עמודים.
התהליכים אשר עבר במסגרת הקבלה לכל אחד מה-3 מיקד, לימד ודייק עבורו את התהליך והתמונה כולה.
אורי מספר כי התהליך ב'תנופה' בו קיבל מימון של 200,000 ש"ח , תרם באופן המשמעותי ביותר. המימון ב'תנופה' ניתן אל מול קבלות ספקים ישראליים. עבור כל קבלה מקבלים החזר של 85% עד גובה המימון.
במקביל, למד אורי את תחום הפטנטים באופן עצמאי מאחר ורצה לרשום פטנט על המוצר. את עיקר הידע הראשוני הוא רכש וממליץ מאוד מ- יהודה בינדר, עו"ד עורך פטנטים. בסרטיו אותם ניתן לראות ביוטיוב, הוא מסביר כיצד לפרק את הפטנט/מוצר לרכיבים ולחפש את הרכיבים במאגר חיפוש פטנטים (כאן נעזר בחברה לחיפוש פטנטים – "חיפושית") כדי ליצר פטנט ייחודי ככל הניתן, השתמש בצורת המחשבה בה ניסה לייצר אלטרנטיבות לסיטואציה בה היה מעתיק את המגלשה שלו – כיצד היה משנה את הפרטים הטכניים על ליצור מוצר אחר?
הוא שרטט את כל האלטרנטיבות שמצא כאשר איתר פרט טכני שלא היה ייחודי והגיש לעורך דינו.
הזדמנויות עסקיות והבחירה בהדסטארט כערוץ השקה
אחת הבעיות של המוצר היא עלות השילוח לכן העדיף להשתמש בפלטפורמה מקומית לפני פלטפורמה בינלאומית.
בארה"ב נושא התקינה הוא מורכב יותר מבישראל, אורי העדיף להתקדם בהדרגה.
מה התוצאה של הדסטארט עבור המיזם?
לקוחות משלמים, לידים איכותיים, הצעות עבודה ופרויקטים משיקים לתחום כמו ספר הילדים שמופיע בסרטון.
אורי מציין כי ניהול קמפיין בקיקסטארטר הוא תובעני יותר אך ההזדמנות גדולה יותר.
בהדסטארט הוא הוגבל ל-400 יח'.
מה היית ממליץ לבוגר טרי של בי"ס לעיצוב לעשות כשהוא יוצא לשוק?
תלוי באופיו. שכיר או עצמאי? החברים מעצבי המוצר שסיימו איתי לא מרווחים יותר מ-10000 מחוץ לתל אביב ו-12000-14000 בתוך תל אביב.
אורי מסתכל אחרת על הבחירה בין להיות עצמאי או שכיר לבחירה לבחון מה התשוקה שלך ובמה אתה טוב, במה יש לך ידע/כישורים/יתרונות? הוא ממליץ לבחון את זה עם הכניסה ללימודים כבר בשלבים הראשונים. כשהוא גילה את הכשרון שלו לקיפולים הוא התנסה בסדנאות אונליין, ולאחר לימודיו נסע ליפן לבקר בכל המוזיאונים הרלוונטיים לתחום. הוא ממליץ לטפח את הכישרון, את הייחוד ולבדוק היכן הייחוד יכול לצאת לפועל ולצמוח.
בלונדון אורי ראה את ROBOFOLD – שילוב בין רובוטים לקיפולים. מבחינתו זה היה ה'טופ'. הם עושים את זה הכי טוב בעולם. שם כדאי להתברג.
האם אתה רואה חושב שמעצבים יכולים להיות גם יזמים?
בין המעצבים ישנם לא מעט דיסלקטים. זוהי ברכה וקללה גם יחד. נטייה לחשיבה מפוזרת מקשה על חשיבה מובנת.
אורי מספר כי הוא רואה לא מעט מעצבים מבולבלים. המרכיבים במחשבה נמצאים אחד ליד השני ולא אחד מעל השני.
אורי מסביר שבכל מקרה אין לדעת מה יהיה בסוף תהליך היזמות. הדבר העיקרי הוא להצביע לאן אתה רוצה להגיע והמציאות תכתיב את השאר.
כך גם לגבי ה MVP כדאי לחשוב הכי מהיר ואז מקסימום לעשות PIVOT בהתאם לתשובות מהמציאות. לדעתו אם חושבים קדימה מדי, רחב מדי אי אפשר להתקדם משמעותית כדאי לחשוב צר יותר ואז להמשיך להתקדם הלאה.
כאשר שאלתי אותו מהם העסקים בתחום העיצוב שהוא מעריך, ענה:
PELEG DESIGN, MONKEY BUSINESS, IKEA
המוצרים שם משתנים, שום דבר לא קופא.
בין האני האמנותי לבין המסחרי
ראיתי המון עיצוב שמתפתח בבתי הספר לעיצוב ששמים את האני האמנותי כדגל. זה קצת מרגיז אותו. הרבה לפני הביטוי העצמי, העיצוב צריך לרפא את העולם. מעצבים הם הרופאים שיכולים לתקן את התעשייה.
איך מוסיפים ערך ולא זבל? ככ הרבה מוצרים עושים עוול לעולם. הייצור צורך הרבה אנרגיה, מזהם. לדעתו, רק כאשר ישנו ערך משמעותי צריך לייצר את המוצר.
האחריות הגדולה על כתפי המעצבים היא הוספת ערך ולא סיפוק עוד רצון. בבית הספר הדגש לא היה על זה.
מוזמנים להכנס למיזם:
כתיבה: ריבה נרושביץ.
לגלות את אמריקה: מהיי אנד לעיצוב בייצור המוני
לגלות את אמריקה: מהיי אנד לעיצוב בייצור המוני רן לרנר הוא מסוג
מעצבים ללא גבולות: הכירו את שיטת הלייסנסינג
מעצבים ללא גבולות: הכירו את שיטת הלייסנסינג להיות היום מעצב עצמאי ולהתפרנס
סיפורי נייר: איך הופך מותג נייר להצלחה בעידן הדיגיטלי?
סיפורי נייר: איך הופך מותג נייר להצלחה בעידן הדיגיטלי? תחום מוצרי הנייר
שרת הטבעות: טכנולוגיה, עיצוב וקהילה בתכשיט חכם אחד
שרת הטבעות: טכנולוגיה, עיצוב וקהילה בתכשיט חכם אחד פרויקט הגמר של
הון תרבותי: איך הופך מעצב ליזם תרבות?
הון תרבותי: איך הופך מעצב ליזם תרבות? יזמות לא תמיד חייבת
ראיון עם יזם: ציליית אותנטיק Otentik
כאשר מסתיים שלב הפיתוח מתגלים אתגרים חדשים מדוע חשוב לאהוב ולהאמין
ראיון עם יזם מעצב: Monkey Business
יזמים משתפים: מעצב צריך להסתכל על מה צריך, מה חסר ולמצוא
ראיון עם יזם מעצב: אורי משקל
"מעצבים הם הרופאים שיכולים לתקן את התעשייה". אורי נולד בחיפה, הוא בוגר