"החיים" יותר חשובים מ"עסקים"

ריבה: הי תימור מה מעשייך בימים אלו?

משו בין ראש השנה לכריסטמס

משו בין קיץ לסתיו

משו בין עיצוב לשיווק

משו בין חיפוש למציאה

משו בין צרכים לשימושים

משו בין יצירתיות לשעמום

משו בין מקומי לבינלאומי

משו בין המחט למחשב

משו בין מחשבה לאובייקט

משו בין הסלון לסטודיו

משו בין רצינות להשתטות

משו בין אמון לספק

משו בין לבחור ללהיסחף

משו בין הידיים לראש

משו בין קורה הרבה ללא קורה כלום

משו בין יכולות למגבלות

משו בין חומר גלם למוצר

משו בין חוט לאובייקט

משו בין פרנסה למשחק

משו בין עשייה לאי-עשייה

ריבה: מה הקשר בין עיצוב לעסקים?

זו שאלה ענקית. הלא, הכול נכנס בין שתי המלים האלה. אני לגמרי לא מתיימרת להבין בזה או בזה, אבל מה לא נוגע לעיצוב או לכלכלה?! הכלכלה מתווה את מסגרת העיצוב (בגדול ובקטן), ואילו העיצוב חי במגבלות הכלכלה, אבל גם משקף אותה ולכן חושף אותה ומכאן אולי אפילו משנה אותה (בקטנה. בקצוות).

שניהם מתווים וצרים תרבות, וגם היא נפרשת בין הצרכים למגבלות ובין הפרקטיקה לאסתטיקה. בדיוק כמוהם.

בהקשר היותר פשוט ויומיומי, מבחינתי עיצוב ועסקים הם שני הצדדים של הגשר שעליו מתנהלים החיים המקצועיים שלי. כל הזמן המתח הזה בין תקשורת עם עצמך לבין תקשורת עם העולם, בין מהלכים שטבעיים לך לבין ניסיון בלתי פוסק לדבר בשפה שנשארת תמיד קצת זרה… בחוויה שלי, מדובר בהגירה מתמדת מאזור הנוחות (ולראיה הראיון הקצר הזה).

ריבה: האם תוכלי לשתף בתובנות או טיפים מהניסיון העסקי שלך?

מה שמתאים לי לא בהכרח מתאים לכולם, אבל חושבת שיש לייצר לעצמך כמה שיותר "זמן סטודיו". להקים לעצמך מעבדה שלא צריך לתת בה דין וחשבון על מגבלות המציאות. מקום שאפשר להיסגר בו (וגם להיפתח) בכל פעם שעולה רעיון או מתחיל פרויקט. אני מנסה לדחות כמה שניתן את המפגש עם המציאות כדי לא לסרס את היצירתיות והמקוריות. לא בטוח שזה תמיד הרעיון הכי מוצלח מבחינה כלכלית – האמת, בטוח שלפעמים לא – אבל אני חושבת שכאשר יש לך זרע, צריך קודם כל לטפח אותו במרחב מוגן ומשחקי, ורק אחר כך ליילד אותו לקרקע כלכלית או ריאלית המינונים עצמם יכולים להשתנות לכאן או לכאן, אבל חשוב לזהות מה התנאים שאת צריכה כדי להיות יצירתית או יצרנית, ולאפשר אותם לעצמך, הזויים ככל שיהיו, כי אם לא תתבעי את זה עבור עצמך, אף אחד אחר לא יעניק לך אותם.

ההתעקשות על מרחב לא-כלכלי ולא-עסקי חשובה לי גם כדי לזכור שלפעמים דווקא הדברים הכי לא "כלכליים" ולא "נכונים עסקית" הם בעלי איכות או משקל סגולי יקר ערך ונדיר. אם מתבוננים רק דרך עיניים עסקיות מפספסים דווקא את הפניות החשובות.

מעבר לכל זה, אני חושבת שההסתגרות בסטודיו יכולה גם להקנות הרגלים שטוב ליישם אחר כך בהקשר העסקי. לא לפחד לא לדעת, לדוגמה. להעז. לדעת שדווקא שעמום, דיכאון, בלבול ותסכול יכולים להיות יופי של נקודת מוצא. להסכים ללכלך את הידיים גם בעולמות שאת לא מומחית בהם – אבל לא להתעקש לחבוש בעצמך את כל הכובעים של העסק ולדון את עצמך לבינוניות. חשוב להיות מודעת גם לחולשות העסקיות שלך ולהסכים להיעזר באנשי מקצוע, אבל לא להתנער מאחריות, אלא להתעקש להבין מה הם עושים ולהתעקש ללמוד את התחום או הפלטפורמה גם אם לא את זו שתתעסקי בהם ישירות. בעצם, זה נכון לכל פן של העסק, לא רק לחלק העסקי/ניהולי: אם אין לך תשוקה לפן מסוים של העסק, צריך למצוא תשוקה או שותף/ה עם תשוקה, כי הפן הזה לא ייעלם פשוט כי תתעלמי ממנו.

ובהקשר של עסקים מבוססי רעיונות ויצירה, חשוב בעיני גם להיות לארג'ים ולחלוק ידע, כי הכול חוזר ובסופו של דבר אי-אפשר באמת לקחת ממך את מה ששלך . ולזכור שמבחינה עסקית חוק שימור האנרגיה פועל, ככול שתשקיע אנרגיה היא תחזור אליך, לפעמים לא בצורה סימטרית או באופן מיידי אבל האנרגיה שיצאה נשמרת וחוזרת.

ולא לדאוג אם לא מצליחים ליישם את ההמלצות של אף ממליץ או יועץ, הדרך כבר תכתוב את עצמה חשובה רק ההסכמה ללכת בה. ולסיום, ממליצה לעצמי לזכור כי "החיים" יותר חשובים מ"עסקים".

ריבה: האם יש משהו במהלכים העסקיים/עיצוביים שעשית שאת גאה בו במיוחד?

כן! גיבשתי את כל התובנות שהצגתי בתשובה הקודמת.

ריבה: האם יש משהו שהיית עושה אחרת היום בעסקים?

יש הרבה דברים שידע או מחשבה מוקדמת היתה יכולה להקל אבל זה כמו לבקש לחזור לגיל ההתבגרות עם התובנות של היום…נקודה משמעותית אחת שעולה לי היא הצורך לחדד את היכולת שלי לזהות את הרגע שבו העיסוק הופך ל"עסקים", ולפתח את המיומנות להפריד טוב יותר בין החיים הפרטיים לחיים העסקיים. הבלבול בין החלטות אישיות לעסקיות עלה ועולה לי לא מעט. זה שיעור מתמשך על אופי העבודה והחיים הפרטים – גבולות ואיזונים.

ריבה: האם יש לינק לראיון/אפליקציה/כלי שימושי/סיפור עסקי שאת יכולה לשתף?

אני לא ממש צרכנית של הדברים האלה, אבל נדמה לי שהעיקר הוא לא להתעקש לחפש את הכלים דווקא מתחת לפנס של עולם העיצוב או העסקים. כשהייתי ילדה נסעתי בטרמפ והנהג שאל אותי, "מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?" עניתי לו, "ציירת," אז הוא אמר, " תקראי ספרים." בדיעבד גיליתי שהוא צייר שאני מאוד מעריכה. ואחרי כל השנים שלמדתי ציור אצל מאסטרים, אני חושבת שההמלצה שלו היא המשמעותית ביותר.

אם לחזור לשאלה, עסקים ועיצוב זה עולם מלא ידע עומק ועיינין , אבל הוא נושק לכל כך הרבה תחומים אחרים, שאפשר להעמיק בו גם דרכם, ולא חייבים לגשת דווקא לחומרים הייעודיים.

ואם בכל זאת טיפ, אני מכורה לשפע ההרצאות שקיים און ליין. כל זמן שהמרצה להוט לתחומו, בכלל לא משנה לי מה התחום. זה מפרה, גם יצירתית וגם עסקית. תכלס, נראה לי שלעתים קרובות התפירה היא מבחינתי רק תירוץ כדי להקשיב להרצאות .