יזמים משתפים: מעצב צריך להסתכל על מה צריך, מה חסר ולמצוא לזה פתרונות, לזהות נישות בתוליות, נישות של המחר ולא של האתמול.
מונקי ביזנס היא חברת עיצוב מוצרים לבית, למשרד וסתם לכיף שהוקמה ב-1994 על ידי עודד פרידלנד, בוגר בצלאל.
בשנים הראשונות, 'מונקי ביזנס' היתה חברת One man show ובעזרת חשיבה שיווקית ועסקית נכונה הגיעה למקום המבוסס בו היא נמצאת היום. החברה לא רק מעצבת מוצרים inhouse אלא עובדת בשיתוף עם מעצבים ישראליים ומייצרת את העיצובים הייחודיים שלהם.
PEGZINI FAMILY – סדרת אטבי כביסה.
עיצוב: עודד פרידלנד, איור דמויות: ענבל הופמן, צילום: סטודיו דן לב.
כאשר סיים את הלימודים ופתח את העסק הוא סיפק שירותי עיצוב ללקוחות ובמקביל פיתח את המוצרים שלו והחל להתנסות בעיצוב ושיווק. בהמשך הדרך הלקוחות בחו"ל באו וביקשו כמויות גדולות יותר מהמוצרים אותם אהבו. יחד עם הגדילה בדרישה למוצרים שעיצב, הוא זיהה מוצרים טובים של מעצבים בארץ שאינם מצליחים לפרוץ את גבולות תל אביב. המוצרים נמכרים בחנויות בתל אביב ובזה זה מסתכם, הם לא הצליחו לעבור לייצור המוני. היות וצבר קשרים, ניסיון וידע בתחום, שיתוף פעולה עימם, היה נכון.
מעצבים אוהבים ונהנים מחדוות היצירה אך ההתעסקות עם כל 'המסביב', היא קשה ולא נעימה להם.
היום, קל יותר לפרוץ מחוץ לתל אביב כי יש את Etsy, פייסבוק וכדומה. אך כשעודד יצא לדרך, פלטפורמות אלו עדיין לא היו קיימות, ולכן, היה קשה יותר להגיע ליצרנים וללקוחות. זו ביצה ותרנגולת, אומר עודד, אם אין לך לקוחות קשה לעשות את הקפיצה לייצור בקנה מידה גדול יותר ואם אתה לא עושה ייצור בקנה מידה גדול יותר, לא תוכל להגיע ליותר לקוחות כי המוצרים יקרים מדי. בשלב הזה הרבה מעצבים נתקעים.
נקודה חשובה שעודד מציין היא, שמעצבים אוהבים ונהנים מחדוות היצירה אך ההתעסקות עם כל 'המסביב', לדבריו, היא קשה ולא נעימה להם. וברגע שהם נתקלים בקשיים או לא מצליחים להתרחב, הם חוזרים לעיצוב מוצרים נוספים במקום להגדיל את היכולות השיווקיות שלהם או את יכולות הייצור שלהם. זה קשה כיוון שזה דורש זמן, אנרגיה והרבה כסף.
היה לו ברור שאם לא יצליח לפצח את נושא מערך ההפצה אז הוא לא יוכל לעבוד.
עודד מרגיש שהיה לו הרבה דרייב ולא היתה לו סבלנות להוצאה לפועל על ידי גורמים אחרים, העשייה בערה בו והיה לו ברור שאם לא יצליח לפצח את נושא מערך ההפצה אז הוא לא יוכל לעבוד. תובנה זו הבהירה לו את הפעולות הנדרשות להמשך. הוא הבין שעליו להגיע ללקוחות בחו"ל ולכן, לקח תרמיל ונסע לסבב תערוכות בעולם. הוא היה חדור מטרה ובעל הרבה מזל לטענתו.
המוצר הראשון שהוצג בתערוכות הצליח. כך שכאשר חזר מחו"ל וכבר היו לו לקוחות, זה ממש לא היה טריביאלי. בעיניו, עניין המזל שיחק תפקיד לא קטן בהצלחה – "יש הרבה מעצבים שרוצים אבל אין להם מזל או שהמוצר לא מספיק טוב או שהוא לא משווק בזמן הנכון. אני הצלחתי למנף את ההצלחה הראשונית לקידום העסק. והיה לי גב כלכלי, לא פחדתי. כשהייתי צעיר רצתי ריצות ארוכות ואלו תכונות שעוזרות לדחוף את העסק קדימה."
צילום: סטודיו דן לב
"יש היצע אדיר וההיצע הזה נמצא בלחיצת כפתור מכל מקום בעולם אז קשה לצפות או לנבא את רצונות הצרכנים של המחר."
אפילו עם כל הניסיון שצבר במהלך השנים עדיין הוא מרגיש שיש לו פחות תובנות ויותר שאלות. אנו נמצאים בתוך מהפכה שמתהווה מהר מאוד. הצרכנים משתנים, השוק הספציפי של מונקי ביזנס – מתנות מעוצבות, נהיה רווי בשנים האחרונות ויש המון מוצרים. בתחילת הדרך של המותג, כאשר הוציאו מוצר, היו יכולות לחלוף כמה שנים עד שנקלט, מתפרסם ומקבל חשיפה. היום זה קורה מהר מאוד והמוצר גם מתיישן מהר מאוד. יש היצע אדיר וההיצע הזה בלחיצת כפתור בכל מקום בעולם אז קשה לצפות או לנבא את רצונות הצרכנים של המחר.
הוא זיהה שיש המון דברים שאפשר לעשות שבהם עולם העיצוב לא נגע, כמו לדוגמה מעצור לדלת, מאפרה, דברים שלא היה ניתן למצוא בחנות העיצוב והמוזיאון
כשסיים את לימודיו היה לו ברור מה הוא לא רוצה, ולכן הסתכל על מה שקורה מסביב – על עולם העיצוב ומעצבים והבחין שכל המעצבים עושים כיסאות וגופי תאורה וכל גדולי המעצבים, המורים שלו ואנשים שהסתכל עליהם מלמטה התעסקו בדברים האלו ולכן היה לו ברור שלא יוכל להתחרות איתם, שאין לו יתרון יחסי שם. מצד שני הוא זיהה שיש המון דברים שאפשר לעשות שבהם עולם העיצוב לא נגע, כמו לדוגמה מעצור לדלת, מאפרה, דברים שלא היה ניתן למצוא בחנות העיצוב והמוזיאון וכך הגיעה למסקנה שזו נישה לא מטופלת מבחינת עיצוב והבין שעם קצת עיצוב וטאצ' יוכל לעשות דברים שיתפסו את העין ואת האנשים ויהיה לעסק יתרון יחסי.
" מעצב צריך להסתכל על מה שצריך, מה חסר ולמצוא לזה פתרונות עיצובים, לזהות נישות בתוליות, נישות של המחר ולא של האתמול. "
היום השוק של מתנות מעוצבות הוא דווקא כן רווי וקשה למצוא משהו שהוא לא מטופל ולא עשוי ומעצבים שמסיימים היום צריכים להסתכל אחרת ולבדוק מה אין, מה אנשים מחפשים, מה הם צריכים ולא להסתכל על מה שמונקי ביזנס עושים או אחרים. מעצב צריך להסתכל על מה שצריך, מה חסר ולמצוא לזה פתרונות עיצובים, לזהות נישות בתוליות, נישות של המחר ולא של האתמול.
עודד מייעץ ליזם ומעצב בתחילת דרכו להגדיר לאן הוא רוצה להגיע ולאן לא. שיהיו לו מטרות ברורות שיעזרו למקד את המאמץ כדי להבין אם הוא מתקדם או הולך אחורה. מצד שני מישהו שמתחיל עסק חדש בתחום שהוא לא כל כך מבין בו חייב להבין שזה תמים לחשוב שלתכנית העסקית יש אחיזה, כי לא ניתן באמת לדעת אם יש לה קשר למציאות או לא. מה שחשוב בתכנית זה להבין אם בהנחה ששום דבר לא הולך מה אתה יכול לסכן, גם כלכלית וגם בחיים. מי שלא בנוי להיות יזם מוטב שיהיה שכיר, זה עניין של אופי. כולם רוצים להיות עצמאיים ויזמים אבל לא כולם בנויים לזה.
חשוב להתייעץ עם אנשים בתחום. הרבה חושבים שיש להם רעיון מצוין לכבוש את העולם אבל ייתכן שאם היו מתייעצים עם אחרים בתחום אולי הם היו מבינים שהם טועים, ייתכן שהמוצר היה כבר ונכשל או אולי הוא כבר קיים בשוק בכלל. הכי חשוב זה לעשות את הבדיקות האלו לפני שעושים מהלכים, כיוון שזה גם יעזור בקידום הרעיון או המוצר וגם יכול לחסוך נפילה כלכלית.
"למעצבים הרבה פעמים מאוד קשה לנהל עסק כי זה דורש תכונות שונות."
להיות עסק של אדם אחד זה מאוד קשה ומונקי ביזנס לא שונה בעניין הזה. מעצב שמחליט להיות יזם מאוד עוזר ומקל שיש לידו אדם שמתעסק עם הצד העסקי של הדברים. אחרי הרבה שנים שעודד היה עסק של אדם אחד הוא הרגיש שחיקה וגם לא היה לו זמן להתעסק בעיצוב כי התעסק בכל המסביב, לכן אחיו נכנס לחברה ולקח על עצמו את הצד העסק
הסיבה שמונקי ביזנס עובדת עם מעצבים ישראליים בלבד היא בגלל אידאולוגיה, פונים אליהם מעצבים מכל העולם אבל הם מעדיפים לעבוד עם המקומיים שברובם הם חברים וקולגות. עדיין לא מתאפשר למונקי ביזנס לייצר בארץ אז חשוב להם שהעיצוב יישאר כחול לבן.
מעצבים ללא גבולות: הכירו את שיטת הלייסנסינג
מעצבים ללא גבולות: הכירו את שיטת הלייסנסינג להיות היום מעצב